כאשר אנו מתרגלים מדיטציה , מלבד אימון המוח "גרידה" שהינו חשוב ביותר.
עלנו לתת תשומת לב מיוחדת גם לחמשת החושים האחרים.
לא די, לדוגמה, בישיבה ממושכת ללא תנועה לתרגול מדיטציה ( בהנחה שמתרגלים מדיטציה פאסיבית ולא אקטיבית ) אלה עלנו להיות מודעים במשך הישיבה, השכיבה או כל מנח אחר של הגוף למה שקורה עם החושים השונים.
ראיה
שמיעה
חוש המישוש
הריח והטעם
הראייה - במידה ומתרגלים עם עניים פקוחות רצוי ל"הניח" אותם על נקודה מסויימת ולתת להם להרגע, עניים יכולות לעזור בתרגול מדיטציה אך גם יכולות להרוס אותו לחלוטין , המטה בסוגי מדיטציות שונות היא להרגיע את המערכות כך שאם העיניים "יתרוצצו" המוח לא יוכל להיות במצב רגוע.ישנן מדיטציות עם עניים סגורות.
שמיעה - כדאי לנסות ולהביא את עצמנו למצב של שמיעה פאסיבית , זוהי שמיעה "חלשה" ומעומעמת בצורה זו נאפשר התכנסות פנימה אל תוך ה"אני" של המתרגל , לעיתים תתנגן מוזיקה מדיטטיבית שתקח את המתרגל על כנפי הצלילים עומק לתוך נפשו דוגמא למוזיקה.
חוש המישוש - בעצם רוב הגירויים הפיזים נגרמים לנו ע"י התחושות על פני העור , כאן המטרה היא להגיע למצב של מינימום גרויים , לדוגמא ביוגה בתנוחת "המת" כפות הידיים פונות מעלה גב כף היד על הרצפה בכדי למזער את המגע של פנים כף היד עם הסביבה.
ריח - חוש הריח הוא חוש מיוחד במינו , זהו חוש שיכול ל"התרגל" למצבים שונים . מי מאיתנו שתרגל יוגה במקום שמתקיימים בו מספר שעורים ברצף בטח זוכר את הריח בעת הכניסה לשעור , לאחר שהייה ממושכת באותו חדר אנו עשויים "להתרגל" לריח. בתרגול מדיטציה אנו שמים דגש על הנשימה ולאו דווקה על הריח - אם אתם מתרגלים מדיטציה נסו לתת דעתכם מה אתם מריחים בזמן המדיטציה . בסגנונות מסויימים בסיום התרגול ,המתרגל עובר עם סוג של קטורת על מנת ל "רענן" את חושי המתרגל בעת המעבר ממצב רגוע למצב של ערות.
טעם - חוש הטעם לרב אינו משחק תפקיד בעת תרגיל המדיטציה , מה שכן , הלשון משחקת תפקיד חשות ועלי להיות "נינוחה" בתוך חלל הפה , יש סגנונת מסויימים שטוענים כי על הלשון להיות מונחת קלות על החך העליון ויש סגנונות הטוענים אחרת . על כל פנים רב הסגנונת מפנים תשומת לב מיוחדת אל הלשון הצורה זו או אחרת תרגול איכותי ופורה אופיר עיני
מתרגל מדיטציה ותיק
